נוזל סמיך, אפור, מטונף.
ברכה שלמה, טובענית.
הוא עובר באזור,
בעיניים עצומות.
הוא לא פוקח אותן.
הוא מועד. בשקט שקט.
הוא לא מבין.
לאט לאט הנוזל הסמיך נכנס לפיו.
לאפו. לרֵאותיו.
הוא מתחיל להאבק.
בועט, משתנק, משווע לאוויר.
הוא לא מצליח להגיע לפני השטח.
הנוזל ממשיך למלא אותו.
הכרתו מתערפלת.
הוא לבסוף פוקח את עיניו,
מנסה להבין לאן לשחות.
העולם אפור.
הכל אפור- בכל מקום.
לפתע, החשכה מתחילה לסגור עליו.
הוא לא יודע.
הוא גם לא יידע.
הוא ממשיך לשקוע.
הוא נעלם, ולא חוזר.
אף פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה