נפלתי מצוק

נפלתי מצוק,
והזמן קפא.
מעולם לא ידעתי,
כזאת מצוקה.
מרחפת בחלל
ללא אוויר.
מחפשת נקודה להחזיק
וחותכת את החלל
כסכין דקיק.
הקיר שלידי קרוב,
אולם כה רחוק.
גם אילו הייתי לצידו,
מנסה לתפוס,
הכישלון היה נחלתי.
מרחוק ראיתי הבזק לבן.
עצמות אדם.
נאחתי והקשבתי לרוח
שחמדה את אנחתי.
כאב עטף אותי מכל עבר
חיכיתי לפני המוות חמורות הסבר.
הרגשתי נטושה בחלל ללא ראות
הרגשתי עייפה ומלאת לאות.
אך לא ידעתי מנוח,
חיפשתי מוצא בכוח.
המשכתי ליפול
וביקשתי מהזמן שעלי יחמול.
ואז-
נחתתי.
הכאב הכה בי בעוצמה.
החובשים שחילצו את גופתי
אמרו דבר נורא.
הנפילה לא ארכה
למעלה מעשר שניות.
לי, בתוקפתי, זה נראה כנצח.
כעת, לא נראה לי דבר.
כעת, אני לא קיימת.
כעת, אני מתה.