יום שישי, 6 במאי 2011

נשאתי עיניי למרום

נשאתי עיניי למרום
ושם, מלאכים מדממות לשלום.
פורשות כנפיהן למרחבים
לא נופלות, לא הורגות אנשים.
דמן שנופל בדממה
בצבע אדום כשקיעת החמה
זולג על פניי,
נוזל מתוך עיניי,
וגורם לי לבכות,
כי אין דבר שאוכל לעשות.
הן גססו בשקט,
ללא צעקה או צווחה
וראיתי אותן מסתחררות מטה במהרה.
נשאתי עיניי למרומים,
ולמעלה ראיתי איך גוססות מלאכים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה