יום ראשון, 5 ביוני 2011

פרידה

זה נגמר. אני פשוט לא יכול להגיד לה שזה נגמר. ואני? אני מת ללכת. מת לברוח, לצעוק, לישון, לחיות. אבל אני לא יכול. אני חייב לה את הסוף. את השתיקה. ההבנה. גם כשהעולם מתפוצץ. גם כשההלם בא. אני מביט בה. ולא מזהה את העיניים. אני מביט בה, והיא נעלמת בחטף.
פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)