מתהפכת במיטה. הכל חדש לי. השעה היא ארבע לפנות בוקר, ועדיין לא הצלחתי להרדם. אני חיה חיים אחרים, חיים של מישהי אחרת. מישהי שמחה, פשוטה, שהעצב בחייה מובן. מישהי שלא מפחדת. מישהי שלא בורחת, שלא עוזבת. אני מסתכלת על התקרה. צללים אקראיים מפוזרים עליה, והיא מסתורית. אני מתיישבת. הרכבת עוברת, והרחש נשמע מבחוץ. הכל חדש לי, אבל הכל קיים. רק עכשיו הוחלפנו, אך נראה כאילו זה קרה לפני שנים. אני לא זוכרת. אני לא שוכחת. הכל חדש לי, ונעלם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה