נפלתי מצוק

נפלתי מצוק,
והזמן קפא.
מעולם לא ידעתי,
כזאת מצוקה.
מרחפת בחלל
ללא אוויר.
מחפשת נקודה להחזיק
וחותכת את החלל
כסכין דקיק.
הקיר שלידי קרוב,
אולם כה רחוק.
גם אילו הייתי לצידו,
מנסה לתפוס,
הכישלון היה נחלתי.
מרחוק ראיתי הבזק לבן.
עצמות אדם.
נאחתי והקשבתי לרוח
שחמדה את אנחתי.
כאב עטף אותי מכל עבר
חיכיתי לפני המוות חמורות הסבר.
הרגשתי נטושה בחלל ללא ראות
הרגשתי עייפה ומלאת לאות.
אך לא ידעתי מנוח,
חיפשתי מוצא בכוח.
המשכתי ליפול
וביקשתי מהזמן שעלי יחמול.
ואז-
נחתתי.
הכאב הכה בי בעוצמה.
החובשים שחילצו את גופתי
אמרו דבר נורא.
הנפילה לא ארכה
למעלה מעשר שניות.
לי, בתוקפתי, זה נראה כנצח.
כעת, לא נראה לי דבר.
כעת, אני לא קיימת.
כעת, אני מתה.

חוכמת החלש

ילד קטן,
בלונדיני, תכול עיניים,
רץ.
הפרפר, אדום, מרפרף.
והילד אחריו.
רודף, משחק.
מצחקק.
לפתע, בור.
הילד לא יכול לעבור.
עומד, אובד עצות.
מביט בפרפר.
משום מה, הפרפר לא ממשיך.
מרחף במקום, נשאר.
לפתע, מצא פיתרון.
קרש, קטן, שברירי
מונח בצד.
הילד הקטן, החלש,
מרים בקושי את הקרש.
מניח, בזהירות,
רגל אחת, ושניה, וראשונה שוב.
לאט לאט, בזהירות.
ועובר את הבור.
וממשיך לרדוף אחרי הפרפר.

בהשראת חלום שהיה לי הלילה

אני טובעת. בחוץ השמיים כחולים, ציפורים מצייצות וילדים צוחקים. ואני טובעת. אני טובעת לאט, בתוך חושך עמוק. לאט, לאט, לאט. אני צורחת. איש אינו שומע את זעקותיי.  החושך עוטף אותי, מושך אותי למטה. הוא מוחץ אותי. איש אינו שם לב. אט אט, החושך סוגר עלי כה חזק, שאני מתחילה לשכוח. בהתחלה, אני שוכחת את השמיים. אחר כך את הציפורים והילדים. לאחר מכן, מבלי לשים לב, אני שוכחת שיש דרך החוצה. או לפחות שאמורה להיות.
החושך מוחץ אותי, לוחץ עלי בחוזקה. אני כבר כמעט נעלמת, כעמט מתפוגגת לגמרי בתוך האפלה. כבר כמעט איני זוכרת דבר. אני זוכרת שההחושך קיים, ופרט לכך- כלום. איני זוכרת את העולם, וגם לא את עצמי.
 אני מתפוגגת במים השחורים. הדברים היחידים שנשארים ממני הם כאב אינסופי, וזיכרונות על ימים אחרים. ימים- שלעולם לא ישובו. 
העזרה מגיעה לבסוף. אולם זה מאוחר מידי- כבר איני קיימת.

סורגים

סורגים חלודים
מכסים על עלים ירוקים
אותי בפנים סוגרים
עלי מאחרים שומרים
מביטה בעינים כהות
מדמעות.
מחזיקה חזק, ולא נופלת.
כי רק ככה אני אומרת:


רק עכשיו
בחושך השחור
אני מוכנה להשאיר הכל מאחור
רק עכשיו כבר לא בוכה
במים צלולים אני שוחה
כבר לא טובעת
כי אני יודעת
מה לעשות
ואיך צריך לראות.
--------------------------------
יש לזה גם לחן =)

stop exist

 sometimes I  wanna suicide,

sometimes I wanna fall, 

to close my eyes, to fall asleep, 

and never wake in the summer, spring,

winter, or fall.

when the toll of my life gets too high,

and I can't open my wings, can't fly,

sometimes I wanna die.

I have no will to breathe, to see, to feel.

darkness seems very homely,

very warm.

I wanna stop think,

I wanna run away..

I don't wanna go to heaven,

I don't wanna go to Elsewhere.

I wanna stop be alive,

I wanna stop exist.

because it's simple.

because i want to stop to live.

ברֵכה אפורה

נוזל סמיך, אפור, מטונף.

ברכה שלמה, טובענית.

הוא עובר באזור,

בעיניים עצומות.

הוא לא פוקח אותן.

הוא מועד. בשקט שקט.

הוא לא מבין.

לאט לאט הנוזל הסמיך נכנס לפיו.

לאפו. לרֵאותיו.

הוא מתחיל להאבק.

בועט, משתנק, משווע לאוויר.

הוא לא מצליח להגיע לפני השטח.

הנוזל ממשיך למלא אותו.

הכרתו מתערפלת.

הוא לבסוף פוקח את עיניו, 

מנסה להבין לאן לשחות.

העולם אפור.

הכל אפור- בכל מקום.

לפתע, החשכה מתחילה לסגור עליו.

הוא לא יודע.

הוא גם לא יידע.

הוא ממשיך לשקוע.

הוא נעלם, ולא חוזר.

אף פעם.

End

In the end, I won't cry,

Cause I know, how it's to die.

In the end, I won't shout,

Cause I know, it's too high.

In the end, I won't laugh,

Cause I know, I've been through too fast,

In the end, I won't scream,

Cause I know there isn't reason.

In the end, I will fly,

Not to heaven, not to the sky,

In the end, I'll fly far away,

Till the sun.

--------------------

יש לזה גם לחן :)